המערב התיכון

המערב התיכון, באנגלית Midwest, הוא אזור שכולל 12 מדינות. ממזרח למערב: אוהיו, מישיגן, אינדיאנה, אילינוי, ויסקונסין, מינסוטה, איווה, מיזורי, צפון דקוטה, דרום דקוטה, נברסקה וקנזס. הכינוי "המערב התיכון" קצת מטעה, שכן רוב האזור שוכן קרוב יותר לחוף המזרחי מאשר למערבי. מקור הכינוי הוא בכך שבשנים הראשונות של ארה"ב, בסוף המאה ה-18, האזור הזה היה ממערב לשטח המיושב של 13 המדינות המקוריות.

בשביל הניתוח הפוליטי שלנו, כדאי להפריד את המערב התיכון לשלוש קבוצות: מדינות האגמים הגדולים, מדינות המישורים הגדולים, וקבוצה שלישית: איווה ומיזורי.

מדינות האגמים הגדולים, The Great Lake States, כמו שהשם מרמז הן מדינות המערב התיכון ששוכנות על חופיהם של האגמים הגדולים: אוהיו, מישיגן, אינדיאנה, אילינוי, ויסקונסין ומינסוטה. הסכם פריז שסיים את מלחמת העצמאות האמריקאית ב-1783, הכיר בריבונות של ארה"ב על שטחן של חמש המדינות הראשונות ברשימה (וחלק משטחה של מינסוטה). במהלך סוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 חלה הגירה משמעותית לתוך השטח הזה, ואחת אחרי השנייה הטריטוריות הפכו למדינות. במשך מאה השנים הראשונות לעצמאותה של ארה"ב רוב הסחר התבצע לאורך דרכי מים, ומכיוון שהאגמים הגדולים מאפשרים גישה לאוקיינוס האטלנטי, ומשם לשווקים בינלאומיים, מדינות האגמים הגדולים נהנו מהתפתחות כלכלית מהירה לאורך כל המאה ה-19. המהפכה התעשייתית, שהגיעה לארה"ב באיחור קל באמצע המאה ה-19, האיצה את התהליך מאוד, ועד היום כל אזור האגמים ידוע כמרכז תעשיית הייצור של ארה"ב. עם זאת, מדינות האגמים כולן מדינות גדולות בשטח, והאדמה בהן נוחה לחקלאות, ולכן בנוסף לתעשייה ומרכזים עירוניים ליד האגמים, יש במדינות אלו גם אוכלוסייה כפרית גדולה.

מבחינה פוליטית מסביב לתעשיית הייצור קמו אירגוני עובדים, ואלה מהווים מקור כוח פוליטי עבור המפלגה הדמוקרטית  שאי אפשר להפריז בחשיבותו. אפילו שכוחם של הארגונים הצטמצם מאוד במהלך שלושים השנים האחרונות, הם עדיין משמעותיים מאוד ברוב מדינות האזור. בנוסף, בכל מדינות האגמים יש אזורים עירוניים גדולים, ואוכלוסייה משמעותית של מיעוטים אתניים, והנתונים הדמוגרפיים האלה גם הם יתרון לדמוקרטים.  מצד שני, חלק ניכר מאוכלוסיית המערב התיכון כפרית, לזרמים הנוצרים האוונגליסטים יש נוכחות משמעותית, וככלל התרבות הינה יותר שמרנית מאשר במדינות צפון מזרח ארה"ב (אבל פחות שמרנית מהדרום). כל זה מסביר מדוע באזור האגמים הגדולים כמעט כל המדינות מתנדנדות בין דמוקרטים לרפובליקנים כבר מספר עשורים. נעבור מדינה מדינה:

  • מישיגן, ויסקונסין ומינסוטה הן שלוש המדינות הצפוניות באזור ולשלושתן יש מסורת ארוכה של הצבעה למועמדים דמוקרטיים. הפעם האחרונה שמועמד רפובליקני לנשיאות ניצח באחת מהן הייתה ב-1988. מצד שני, צריך לציין שבשנים האחרונות חלו שינויים דמוגרפיים שבאופן איטי משנים את האופי הפוליטי של המדינות הללו: ההידרדרות של תעשיית הייצור האמריקאית הביאו תושבים רבים, בעיקר מהאזורים העירוניים לנדוד לדרום ולמערב. במישיגן, מספר התושבים קטן היום ממש שהיה לפני עשור. לדמוקרטים עדיין אמור להיות יתרון בשלוש המדינות האלו, אבל לרפובליקנים יש סיכוי בניסבות מסוימות. למשל, אם המועמד הרפובליקני יהיה סקוט ווקר, המושל לשעבר של וויסקונסין [עדכון: ווקר בינתיים פרש מהמרוץ].
  • אילינוי היא הגדולה במדינות המערב התיכון, והרכב האוכלוסייה שלה הופך אותה לפשוטה לניתוח. מתוך כ-13 מיליון התושבים של אילינוי, לפחות שני שליש גרים באזור המטרופולין שיקגו. שיקגו היא העיר השלישית בגודלה בארה"ב, וכמו ניו-יורק ולוס-אנג'לס שגדולות ממנה יש בה נטייה חזקה לצד הדמוקרטי. בקיצור, אילינוי נמצאת בטור של הדמוקרטים. הרפובליקנים לא ינסו אפילו להתמודד שם.
  • אינדיאנה היא היחידה ממדינות האגמים שאין בה מרכזים עירוניים משמעותיים (אם כי חלק ניכר מהאוכלוסייה מתגורר בפינה הצפון מערבית של המדינה, בפרברים של שיקגו). האופי הפחות עירוני של המדינה, בנוסף לנוכחות דתית חזקה, הופכת את אינדיאנה למאחז של המפלגה הרפובליקנית. מאז 1968 המועמד הדמוקרטי היחיד שהצליח לנצח באינדיאנה הוא אובאמה ב-2008 ברוב זעום של 0.3% (ב-2012 אובאמה הפסיד שם ברוב גדול).
  • אוהיו היא במובנים רבים מדגם מייצג של החברה האמריקאית היום. יש בה מרכזים עירוניים גדולים (קליבלנד, קולומבוס, סינסנטי), אבל גם אוכלוסייה כפרית וותיקה. אוהיו נמצאת במערב התיכון מבחינת ההגדרה, אבל יש לה הרבה מן המשותף עם שכנתה ממזרח, פנסילבניה, ששייכת למדינות צפון-מזרח ארה"ב, וגם עם שכנותיה מדרום, בקנטקי ווירג'יניה המערבית המשתייכות לדרום הישן. זאת אולי הסיבה שאוהיו הצביעה עבור המועמד המנצח לנשיאות בכל שנה מאז 1964(!). עם 18 אלקטורים אוהיו היא השלישית בגודלה מבין המדינות המתנדנדות (אחרי פלורידה ופנסילבניה), וכמו ב-2012, המאבק עליה יהיה מעניין.

ארבע מדינות המישורים הגדולים (The Great Plains) הן: צפון דקוטה, דרום דקוטה, נברסקה וקנזס, ארבע מדינות שנמצאות ממש במרכז היבשת מבחינת המרחק לחופים. אזור המישורים הגדולים הוא חלק מהשטח שנרכש מצרפת בשנת 1803 ב"עסקת לואיזיאנה" תמורת סכום צנוע של 18 מיליון דולר, שהיו נחוצים לנפוליאון למימון המלחמות שלו. האקלים במדינות הללו די קשה והמיקום באמצע היבשת לא תורם לאטרקטיביות הכלכלית של האזור. כתוצאה מכך, ארבע המדינות הללו עדיין דלילות מאוד באוכלוסייה, המרכזים העירוניים קטנים ויש ייצוג נמוך למיעוטים אתניים. מבחינה פוליטית אף מועמד דמוקרטי לא ניצח באף אחת מארבע המדינות האלו מאז 1964, ואין לצפות שזה ישתנה השנה. בארבע המדינות הללו ינצחו הרפובליקנים.

נשארנו עם איווה ומיזורי. לשתי המדינות הללו אין מוצא לים, ולכן הן לא נחשבות לחלק ממדינות האגמים, אבל הן מאוכלסות בצפיפות רבה יותר ממדינות המישורים (בעיקר מיזורי) והתרבות הפוליטית יותר מאוזנת בשתיהן.

  • באיווה אין ערים גדולות והיא מפורסמת בעיקר בתור שדה תירס אחד גדול. על פי הדמוגרפיה היה צפוי שאיווה תהיה רפובליקנית, אבל מסיבה לא לגמרי ברורה (אולי בהשפעת השכנות הדמוקרטיות אילינוי, ויסקונסין ומינסוטה) איווה דווקא נוטה לצד הדמוקרטי. מאז 1988 ניצח שם מועמד רפובליקני רק פעם אחת (ב-2004), אבל בשנים שבהן הבחירות היו צמודות, גם באיווה הפער לא היה גדול. (ב-2012 הפער היה 5.8%). איווה נחשבת מדינה מתנדנדת עם נטייה קלה לצד הדמוקרטי.
  • מיזורי, לעומת זאת, עירונית בהרבה: כמחצית מהאוכלוסייה מתגוררת סביב שתי הערים סנט-לואיס וקנזס-סיטי (שלמרות שמה נמצאת ברובה במיזורי ולא בקנזס). בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה, חלק ניכר מההגירה למיזורי הגיעה מהדרום הישן, כך שבמיזורי יש השפעות תרבותיות דרומיות חזקות. מסלולי ההגירה למערב ארה"ב עברו היסטורית דרך מיזורי וזה תרם רבות להתפתחותה. מבחינה פוליטית מיזורי היא אם כל המדינות המתנדנדות. מאז 1904 ועד 2004 המועמד שניצח במיזורי ניצח גם בבחירות הכלליות מלבד מקרה אחד (אייזנהאואר ב-1956). את המסורת הזאת הפסיק אובאמה, שהפסיד במיזורי פעמיים, כך שייתכן שמיזורי היום כבר פחות מייצגת ממה שהייתה בעבר. בולטת במיוחד העובדה שאחוז ההיספאנים במיזורי (3.5%) נמוך בהרבה מהממוצע הארצי (16.5%). בכל זאת, מיזורי עדיין מוגדרת כמדינה מתנדנדת גם נטייה קלה לצד הרפובליקני.

5 תגובות על המערב התיכון

  1. פינגבאק: סיכום חודש יוני | בחירות 2012

  2. פינגבאק: פוסט ראשון על פול ריאן | בחירות 2012

  3. מתעניין הגיב:

    במפה שנמצאת כאן:
    https://behirot2016.wordpress.com/electoral_map/
    מיזורי צבועה באדום.
    לעומת זאת, כאן מעליי היא מוגדרת כמתנדנדת. איך סופרים אותה בדרך כלל?

    כמו כן, אשמח להבין איך היא עשויה להצביע בפריימריז הרפובליקנים? מה הכללים שם?

    • apatir הגיב:

      השאלה היא מה ההגדרה בעינייך של "מתנדנדת". יש לדוגמא מדד שנקרא Cook PVI שמודד את הנטייה המפלגתית של מדינה (https://en.wikipedia.org/wiki/Cook_Partisan_Voting_Index). אתה יכול לראות שלפי המדד שלהם מיזורי מוגדרת R+5, שזה מבחינתי צובע אותה באדום.
      יחד עם זה, צריך לזכור שבהקשר של בחירות מסוימות מדינה יכולה להיות יותר או פחות מתנדנדת כתלות בזהות המועמדים, בנושאים שעומדים על הפרק ועוד.
      בשורה התחתונה, בבחירות לנשיאות הסיכוי של הדמוקרטים לזכות במיזורי קטן לדעתי, אלא אם לרפובליקנים יש מועמד מחורבן במיוחד (מה שלא מן הנמנע בסבב הזה).

      לגבי הפריימריז הרפובליקנים, אין סקרים לגבי מיזורי, ובהתחשב באופן המטורף של הפריימריז השנה, אין לי שום דרך לתת תחזית סבירה.
      ב-538 כתבו על זה כאן: http://fivethirtyeight.com/features/dont-sleep-on-illinois-and-missouri-they-could-help-make-trump-unstoppable/

  4. פינגבאק: המפה הפוליטית | בחירות 2016

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s