אחרי העימות השלישי, ומצב הבחירות לסנאט

נשאר רק דבר אחד מהעימות השלישי, וזה ההצהרה של טרמפ שהוא לא מוכן להבטיח שהוא יכיר בתוצאות הבחירות במקרה שיפסיד. העימות הזה דווקא הכיל יותר תוכן מהקודמים, ואפשר אפילו לומר שהיכולת הרטורית של טרמפ קצת משתפרת מעימות לעימות, אבל כפי שכתבתי בפוסט הקודם, מצבה של קלינטון בסקרים לא משאירים לטרמפ מספיק זמן בשביל פחות מאשר ניצחון מוחץ בעימות.

מבחינה אסטרטגית הבעיה של טרמפ נותרה בעינה: הוא הצליח להלהיב את בוחרי הפריימריז הרפובליקנים יותר מאשר כל מועמד בעשורים האחרונים, אבל הוא לא הצליח לעשות מה שפוליטיקאים רפובליקנים רגילים לעשות, וזה להתמרכז מיד לאחר שהפריימריז נגמרים. מועמדים רפובליקנים תמיד מתנגדים להפלות (הפסקת הריון) ותמיד מבטיחים הבטחות דרמטיות כשהם מתמודדים בפריימריז, אבל הם גם בדר"כ משנים את הטון אחר כך, ומשתדלים לדבר על הנושא באופן יותר טכנוקרטי (למשל, "הממשלה הפדרלית לא צריכה להתערב בנושא, ולכן צריך לבטל את החלטת בית המשפט העליון בנושא ולהחזיר את זה למדינות"). ההתבטאות של טרמפ על רופאים ש"עוקרים" תינוקות חיים מהרחם שבועות ספורים לפני הלידה, מעבר לזה שהיא שקרית, מכניסה דימויים לראש של הצופים שלא עוזרים לטרמפ. הנה עוד דוגמא: טרמפ הזמין את שרה פיילין, המועמדת לסגנית-הנשיא מ-2008, כאורחת שלו לעימות. שרה פיילין היא יקירת הימין מהסוג של "מפלגת התה", והיא מושא ללעג מצד הדמוקרטים. היא בחירה מצוינת למועמד שרוצה לזכות בפריימריז בנברסקה, אבל היא מישהו שעדיף להחביא בשלב זה של הקמפיין.

בכל אופן, הדעה הרווחת היא שקלינטון ניצחה גם בעימות הזה, וגם אם זה לא נכון, זה לא באמת משנה, כי מה שברור זה שהעימות הזה לא ייתן לטרמפ את סוג הדחיפה שהוא זקוק לה כרגע.

הבחירות לסנאט

אז עכשיו כשנראה שהבחירות לנשיאות כמעט מוכרעות (עד כדי הפתעות משמעותיות של הרגע האחרון), אז כדי שלא יהיה משעמם, נדבר קצת על הבחירות לסנאט.

כזכור, בסנאט יש 100 סנטורים, שניים לכל מדינה, שמחולקים לשלוש "כיתות". כל שנתיים עומדים לבחירה המושבים של אחת הכיתות, ובסה"כ סנטורים נבחרים לשש שנים. השנה, עומדים לבחירה המושבים של כיתה מספר שלוש, שכוללים 10 מושבים שמוחזקים כרגע על ידי הדמוקרטים ו-24 מושבים שמוחזקים על ידי רפובליקנים. הסיבה לפער הזה היא שחברי כיתה מספר שלוש נבחרות לאחרונה בשנת 2010, שנתיים אחרי שאובמה נבחר לראשונה, והבחירות הראשונות שבהן ניכר התסכול של הבוחרים מהאבטלה הגבוהה (שבאה אחרי המשבר הכלכלי). השנה הבחירות מאוזנות יותר בין המפלגות, כך שהרפובליקנים צפויים חלק מהמושבים שלהם. כרגע יש בסנאט רוב של 54-46 לרפובליקנים, כך שאם הדמוקרטים יצליחו להפוך 4 מושבים, הם יגיעו למצב של תיקו (במצב של תיקו בהצבעה סגן הנשיא מכריע, ובהנחה שקלינטון תנצח, זה יבטיח להם רוב בפועל).

הנה בקצרה המדינות שכדאי לשים לב לתוצאות בהן ביום הבחירות.

מושבים שמוחזקים כרגע על ידי דמוקרטים:

  1. נבדה – מנהיג הדמוקרטים בסנאט, הסנאטור הארי ריד, החליט לפרוש אחרי שלושים שנים בסנאט ועל המושב שלו מתמודדת קתרין קורטז-מאסטו, שאם תיבחר תהיה האישה הראשונה ממוצא היספני שנבחרת לסנאט. מולה מתמודד ג'ו הק, איש צבא לשעבר וחבר קונגרס רפובליקני מתון. כרגע נראה שזה המושב היחיד שהדמוקרטים עלולים להפסיד לרפובליקנים השנה.

מושבים שמוחזקים כרגע על ידי רפובליקנים:

  1. פלורידה – הסנטור מרקו רוביו נחשב בעייני רבים (וגם בעייני) למועמד מרכזי לנשיאות השנה, והצליח להביך את עצמו במהלך הפריימריז ואפילו להפסיד במדינה שלו. הוא החליט לפרוש מהסנאט ואז שינה את דעתו יומיים לפני הדדליין. הסקרים כרגע מנבאים לו ניצחון, אבל הפער לא גדול ויכולות להיות הפתעות.
  2. אילינוי – אילינוי היא מדינה מאוד "כחולה" והניצחון של הסנאטור מארק קירק ב-2010 היה מפתיע. השנה מולו מתמודדת חברת הקונגרס הדמוקרטים הכריזמטית תאמי דקוורת', טייסת מסוקים שאיבדה את שתי רגליה במלחמה בעיראק. המושב של אילינוי צפוי לעבור לדמוקרטים השנה.
  3. אינדיאנה – אינדיאנה אמנם מדינה "אדומה" מאוד, אבל הסנטור המכהן, הרפובליקני דן קואטס, פרש, וכרגע מול חבר הקונגרס הרפובליקני טוד יאנג מתמודד אוון באיי, שהיה מושל פופולרי בשנים 1988-1996 ואח"כ סנטור מטעם המדינה בשנים 1998-2010. לפני שש שנים הוא פרש מסיבות אישיות, ועכשיו הוא החליט לחזור להתמודד על קדנציה שלישית בסנאט. הוא כרגע מוביל בסקרים בפער קטן וזה יכול להפוך לעוד מושב שהרפובליקנים מפסידים.
  4. מיזורי – גם מיזורי מדינה די שמרנית, אבל הסנטור המכהן רוי בלנט איננו פופולרי במיוחד. מולו הדמוקרטים הצליחו לגייס את ג'ייסון קנדר, בחור צעיר ואמביציוני שכרגע נהנה מיתרון קטנטן בסקרים.
  5. ניו המפשיר – פעם ניו המפשיר נחשבה מדינה "אדומה", אבל זה היה בעיקר בגלל הגישה הליברטריאנית של רבים מתושביה. ככל שהמפלגה הרפובליקנית נהייתה שמרנית יותר בענייני חברתיים, ניו המפשיר הולכת ונהיית יותר כחולה. כרגע מתנהל שם קרב צמוד בין הסנטורית המכהנת קלי איוטה למושלת הנוכחית מאגי הסן. איוטה היא רפובליקנית מאוד מתונה, והודיעה שלא תצביע לטרמפ השנה, והסן היא מושלת מאוד פופולרית. להסן יש יתרון קטן בסקרים כרגע.
  6. צפון קרוליינה – היא עוד מדינה שהולכת ונהיית "כחולה". הסנטור המכהן ריצ'ארד בר איננו אהוד במיוחד, אבל המתמודדת שמולו דבורה רוס הדמוקרטית היא מועמדת אלמונית יחסית. לבר יש יתרון קטנטן בסקרים כרגע.
  7. פנסילבניה – פנסילבניה היא עוד מדינה "כחלחלה" שמכהן מטעמה כרגע סנטור רפובליקני, פט טומי. אבל טומי הוא רפובליקני מתון ומולו מתמודדת דמוקרטית אלמונית, קייטי מקגינטי, כך שיש לו סיכוי לשמור על הכסא. הסקרים כרגע מצביעים על תיקו.
  8. וויסקונסין – וויסקונסין גם היא "כחלחלה" ובמסגרת גל ההצלחה של הרפובליקנים ב-2010 הצליח רון ג'ונסון להדיח את הדמוקרט ראס פיינגולד אחרי שמונה עשרה שנים בסנאט. השנה פיינגולד רוצה את הכסא שלו בחזרה, ולפי הסקרים הוא גם יקבל אותו.

 

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s