המפה הפוליטית

וועידה רפובליקנית סטנדרטית למדי

הועידה הרפובליקנית בסופו של דבר הייתה די סטנדרטית. המתנגדים לטרמפ בתוך ומחוץ לאולם הוועידה הצליחו למשוך קצת תשומת לב פה ושם (בפרט, כשטד קרוז נאם וסירב להביע תמיכה מפורשת במועמד המפלגה לנשיאות), אבל בסך הכול הוועידה עברה בשלום ולפי התוכנית. גם מהצד השני, ההבטחה שכישרון השואו-ביזנס של טרמפ ייצר ועידה כמותה טרם ראינו, התבררה כמוגזמת. רשימת הדוברים הייתה מעט צבעונית מהרגיל וחסרונם של כמה מנהיגים רפובליקנים בלט, אבל אני לא חושב שאף אחד יכול לטעון שהיה יותר מעניין מאשר לפני ארבע שנים (להזכירכם, אז קלינט איסטווד דיבר אל כיסא במשך דקות ארוכות).

אני עדיין קצת מאוכזב מחוסר הנכונות של התקשורת האמריקאית המרכזית לקחת ברצינות ולדון לעומק בתוכניות המדיניות התמוהות של טרמפ. לדוגמא, בשבוע שעבר הוא אמר שכנשיא הוא לא בהכרח יתערב אם רוסיה תחליט לפלוש למדינה בלטית, כולל חברות בנאט"ו, וזאת בהתעלם ממחויבות ההגנה ההדדית שארה"ב חתומה עליה במסגרת הארגון. עכשיו, אני בטוח שבכמה מדינות בלטיות יושבים השבוע וחושבים איך להתייחס לאמירה הזו. אולי כדאי להם לשקול מחדש אם לחזק את היחסים עם רוסיה על חשבון אלה עם ארה"ב. הביקורת הזאת בהחלט הושמעה כלפי אובאמה בהקשר של סוריה, וגם בהקשר של אוקראינה. לגבי טרמפ, ההתייחסות הכללית היא שהוא ממילא לא יודע על מה הוא מדבר.

המפה הפוליטית

השבוע נגלה מה הדמוקרטים מכינים לנו בפילדלפיה. בינתיים למדנו שטים קיין יהיה המועמד לסגן. הבחירה הזו לא תלהיב את החלק הפרוגרסיבי יותר של המפלגה הדמוקרטית, קיין נחשב מאוד מתון, אבל היא משתלבת היטב באסטרטגית הבחירות של קלינטון. אז לפני שנרחיב על קיין, צריך להבין את האסטרטגיה, ובשביל זה צריך להבין את המפה הפוליטית של ארה"ב. (ר' הסבר יותר מפורט על המדינות לפי אזורים כאן).

נתחיל. במפה הראשונה צבעתי בכחול את כל המדינות שהצביעו עבור המועמד הדמוקרטי בכל שש מערכות הבחירות האחרונות (מאז 1992) ובאדום את אלה שהצביעו עבור המועמד הרפובליקני בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות (מאז 2000).

since2000

מדינות שהצביעו לדמוקרטים (כחול) ולרפובליקנים (אדום) בכל הבחירות מאז 2000.

כפי שאתם רואים, על אף שהקריטריון עבור הכחולים מחמיר יותר (6 מערכות במקום 4), לדמוקרטים עדיין יש יתרון התחלתי של 242-179, והם קרובים מאוד ל-270, שהוא המספר הנחוץ על מנת לזכות. אם קלינטון למשל מצליחה לשמור על הבלוק הזה של המדינות ולזכות גם בפלורידה היא תהיה הנשיאה הבאה.

פלורידה היא מדינה עם אוכלוסייה היספנית גדולה, וטרמפ מאוד לא אהוד בקרבם, אבל בוא נניח שאיכשהו הוא בכל זאת מצליח לנצח שם. מצד שני, בואו ניתן לקלינטון את ניו מקסיקו, ניו המפשיר וקולורדו שבהן יש לה יתרון ניכר בסקרים (והדמוגרפיה שלהן גם נוטה לטובתה). במצב כזה מקבלים את המפה הבאה:

pivotal

הגושים הנוכחיים + טרמפ זוכה בפלורידה ואינדיאנה; וקלינטון בקולורדו, ניו מקסיקו, וניו המפשיר.

כעת יש לקלינטון 260 אלקטורים, והיא יכולה להסתפק באחת המדינות צפון קרוליינה, וירג'יניה, ואוהיו, או בצמד איווה-נבדה. המסקנה משתי המפות הנ"ל היא שהרפובליקנים חייבים לשבור איכשהו את הגוש הדמוקרטי המסורתי בשביל לנצח.

האזור הפגיע ביותר מבחינת הדמוקרטים הוא אזור האגמים הגדולים של המערב התיכון, ואולי גם מדינת פנסילבניה (בדגש על הצד המערבי, הפחות עירוני, של המדינה). אלה מדינות עם אוכלוסייה לבנה גבוהה (יחסית לשאר המדינות ה"כחולות") שנפגעה במיוחד מהירידה במשרות ייצור תעשייתי בארה"ב, ולכן הלקוחות הכי טובים של הרטוריקה של טרמפ. טרמפ יכול למשל לנסות לנצח במדינות הדרום וירג'יניה וצפון קרוליינה, וכן באוהיו ואינדיאנה (ויש לו סיכוי סביר לכך), ואז מספיקות לו שתיים או שלוש מהמדינות פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין ומינסוטה. זו מטלה קשה "להפוך" מדינות שמצביעות כבר עשרות שנים לדמוקרטים, אבל נראה שזה הסיכוי הטוב ביותר של הרפובליקנים השנה.

gop-break

טרמפ שובר את הגוש של הדמוקרטים במערב התיכון.

כאן נכנס טים קיין לתמונה. הוא גדל במערב התיכון למשפחה מהמעד הבינוני: אמו הייתה מורה ואביו רתך, ולמד באוניברסיטה במיזורי לתואר ראשון (ולתואר שני בהרווארד).  הוא קתולי, ועמדותיו הפוליטיות מושפעות מאוד מתפיסתו הדתית. הוא מתנגד לעונש מוות, אבל גם להפסקת הריון (אבל חושב שההחלטה צריכה להישאר של האישה ולא של המדינה). הוא היה ראש העיר של ריצ'מונד, בירת וירג'יניה, והמושל של המדינה וכעת מייצג אותה בסנאט, ונחשב מאוד פופולרי במדינה שלו (אבל לא ממש מוכר מחוצה לה). אגב, חמו הוא רפובליקני והיה מושל וירג'יניה.

קיין לכן, הוא אחד מהדוברים הכי מוצלחים שיכולים להיות למפלגה הדמוקרטית מבחינת היכולת לתקשר עם המעמד הבינוני גם במדינתו וירג'יניה ובצפון קרוליינה השכנה וגם במדינות המערב התיכון. קיין גם דובר ספרדית, והיה הסנאטור הראשון לשאת נאום שלם בספרדית מעל בימת הסנאט, כך שהוא גם לא מזיק בקרב בוחרים היספניים.

מבחינת קלינטון קיין הוא חלק מחומת ההגנה שלה במערב התיכון. אסטרטגית, היא הייתה חייבת להימנע מללכת לבחירות כצמד שנתפס כמייצג סוג של אליטיזם צפון-מזרחי בסגנון הפוליטיקה של הליברלים מהרווארד, ניו יורק או הוליווד, ולכן, אסטרטגית, קיין עדיף על קורי בוקר או ג'וליאן קסטרו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על המפה הפוליטית

  1. פינגבאק: לקראת העימות השלישי | בחירות 2016

  2. פינגבאק: מדריך לליל הבחירות 2016 | בחירות 2016

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s