עימות מצוין בין קלינטון לסנדרס

די נדיר שאפשר להגיד את זה על עימותים, אבל העימות בין הילארי קלינטון וברני סנדרס שהתרחש אתמול היה מצוין. היה בו קצת יותר אקשן מבעימותים הקודמים, אבל לא זו הסיבה שבגללו אני משבח אותו, אלא בגלל שאני חושב שמי שראה את כל העימות יכול באמת ובתמים להבין בדיוק מה הדומה והשונה בין המועמדים, ומה הבחירה שעומדת בפני המפלגה הדמוקרטית.

העימות המלא כאן. אבל למי שלא רוצה לבלות שעתיים בצפייה בעימות, יש סיכום טוב עם מספר קליפים מתוך העימות כאן.

 

 

 

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

בחירות מקדימות באייווה

רפובליקנים

לפני קצת יותר מחודש תהיתי כאן, לאור הסקרים באייווה, אם "מצביעים רפובליקנים ששים לתמוך בטראמפ בסקרים […] אבל נהיים קצת יותר שקולים כשזה נהיה יותר עניין של הצבעה ממש". נראה שזה בדיוק מה שקרה השבוע באייווה. אני לא טוען לשום כושר נבואי כאן, פשוט הסקרים היו צמודים שם יותר מאשר במקומות אחרים, וזאת הייתה תהייה סבירה להעלות.

כמה מחשבות על התוצאות באייווה:

  • דונלד טראמפ טוען שמקום שני באייווה זה די טוב, בהתחשב בזה שהקהל שם זה לא הקהל הטבעי שלו. הבעיה היא שבמידה שזה נכון לאייווה, זה נכון גם להרבה מדינות דומות שהוא יצטרך לנצח בהן בשביל לזכות במועמדות ובסופו של דבר בנשיאות.
  • אגב, בשורה התחתונה, טראמפ וטד קרוז יוצאים מאייווה עם 7 צירים לוועידה כל אחד, ומרקו רוביו עם 6. מבחינת קולות למועמדות, יש בעצם תיקו בין טראמפ לקרוז, אבל הסיפור הוא לא שם. הסיפור הוא בפער השלילי בין מה שהמסקרים צפו לטראמפ לבין מה שהוא קיבל, ולעומת זאת, הפער החיובי אצל קרוז ורוביו.
  • מה אפשר ללמוד מהפער? (1) מנגנון השטח זה דבר חשוב, וטראמפ מפגר בזה אחרי מועמדים שנמצאים בתוך המפלגה ומחוברים יותר לפעילים בשטח; (2) שכמו שכתבתי בפוסט הקודם, יתכן שהרבה ממי שמזדהה בסקר טלפוני כתומך של טראמפ, ברגע האמת, לא באמת חושב שזה רעיון טוב לתת לו את הקודים של הטילים הגרעיניים.

ביום שלישי הקרוב הבחירות המקדימות בניו המפשיר. מדינה שאמורה להיות יותר ידידותית לטראמפ. נותר לראות מה יקרה שם.

דמוקרטים

אצל הדמוקרטים הילארי קלינטון זכתה ברוב זעום של הבוחרים (פער של 0.3% מברני סאנדרס), ומבחינת מספר הצירים היא תקבל 29 מול 21 של סאנדרס. ראוי לציין ששישה מהצירים האלה הוכרעו בהטלת מטבע, כי התוצאות במחוזות שלהם היו בדיוק תיקו. [תיקון: מתברר שהדווח על הטלות המטבע היה גם שגוי עובדתית וגם מטעה מבחינת ההשלכות. פרטים נוספים כאן]

גם כאן הסיפור הוא לא מי ניצח, אלא הפער בין הציפיות לתוצאות. הסקרים הראו שהפער בין המועמדים מצטמצם מאוד, אבל התוצאות של אייווה עדיין עוזרות מאוד לסאנדרס כי הן מוכיחות שהמועמדות שלו היא רצינית. יש לו גם סיכויים לא רעים בניו המפשיר (הוא מוביל כרגע בסקרים), ואם הוא ינצח אז יהיה מומנטום שעשוי לאפשר לו להישאר במרוץ עוד הרבה זמן (אני מניח שהוא יפסיד בדרום קרוליינה, ויתקשה מאוד בנבדה).

פורסם בקטגוריה כללי | 3 תגובות

עדכון דצמבר

לא עידכנתי את הבלוג הרבה זמן. שילוב של עומס בדברים אחרים וחוסר עניין במה שמתרחש כרגע בענייני בחירות בארה"ב.

התמונה מבחינת הסקרים לא השתנתה הרבה: בצד הדמוקרטי הילארי קלינטון קצת ירדה ועלתה אבל הפער נשאר משמעותי. ברני סנדרס צובר אהדה, אבל לא מצליח להגיע למספרים שמסכנים את קלינטון. העמדות הפוליטיות של סנדרס פשוט נמצאות שמאלה מדי מהמרכז מכדי להיות מועמד חזק בבחירות הכלליות, ובניגוד לרפובליקנים, בוחרי הפריימריז הדמוקרטים מסיבה כלשהי נוטים שלא לנהור אחרי מועמדים כאלה.

גם בצד הרפובליקני אין הרבה שינוי. כמות המועמדים קצת הצטמצמה (השבוע גם הסנטור לינדסי גרהאם פרש), אבל עדיין נותרו 13 מועמדים. טראמפ ממשיך להוביל בהפרש דו-ספרתי, ורק הזהות של מי שנמצא במקום השני משתנה. כרגע זה הסנטור טד קרוז מטקסס.

לעניין טראמפ, כבר היו בעבר מועמדים קיצוניים ממנו שהובילו בשלבים מוקדמים של הפריימריז, אבל אני לא זוכר מועמד כל כך גס רוח. הרמה שבה הוא תוקף את המועמדים האחרים, המיזוגניות הגלויה, וכיו"ב, גורמים לכך שהוא כל הזמן בכתורות, ולרוע המזל של המתחרים מיתרגמים לתמיכה בסקרי דעת הקהל.

מצד שני, אני ממליץ לעקוב אחרי הסקרים ממדינת איווה. זו המדינה הראשונה להצביע בתהליך הבחירות המוקדמות (מתוכנן ל-1/2/16), ובסקרים שם הפער לטובת טראמפ קטן בהרבה ממקומות אחרים. האם יכול להיות שמצביעים רפובליקנים ששים לתמוך בטראמפ בסקרים (כי הוא אומר את הדברים הגזעניים שהם חושבים אבל מתביישים להגיד), אבל נהיים קצת יותר שקולים כשזה נהיה יותר עניין של הצבעה ממש? קשה לדעת כרגע, אבל אם טראמפ יפסיד באיווה, זו תהיה סיכה בבלון הקמפיין שלו והמנצח מייד יסומן בתור המועמד החלופי. כרגע אחת הבעיות היא שיש יותר מדי מועמדים חילופיים, מה שמפצל את הכוחות בין כל מי שחושב שטראמפ הוא ליצן.

בינתיים, אחת התופעות המעניינות בעולם הפוליטיקה היא הדרך שבה שימוש בסקרי עומק וניתוח של big data משפיע על הדרך שבה מנהלים קמפיינים בעולם. הנה סרטון קצר ומעניין על תהליך עיצוב המסר של הקמפייןלמען נישואים לזוגות הומוסקסואלים.

 

פורסם בקטגוריה כללי | 5 תגובות

עדכון ספטמבר

עברו חודשיים מאז העדכון האחרון וחשבתי להוסיף עוד עדכון קצר.

רפובליקנים

בצד הרפובליקני היו שני עימותים טלוויזיוניים, היו שני מועמדים מרכזיים שפרשו (שניים מהמושלים: ריק פרי מטקסס וסקוט ווקר מוויסקונסין), ויש דונלד טרמפ אחד שעדיין מוביל בסקרים.

לעניין דונלד טרמפ, אני עדיין מחזיק בעמדתי (הלא מקורית במיוחד) שהמצב שלו כרגע בסקרים הוא עניין זמני. טרמפ משגר אמירות פרובוקטיביות כל יום או יומיים, ואלה מביאות לו הרבה סיקור שמחזיק אותו בכותרות, וכך הציבור מודע לכך שהוא רץ ומוביל בסקרים. זו לולאה היזון חוזר שעובדת מצוין בשבילו, אם מה שחשוב לו זה להיות במרכז תשומת הלב. אבל, זה לא יחזיק עד אוגוסט.

ישנם כרגע עדיין 15 מועמדים, שרובם מקבלים תמיכה של אחוזים בודדים או אפילו פחות. בשבועות ובחודשים הקרובים  המועמדים שמאחור ימשיכו לפרוש, והתומכים שלהם יתכנסו מאחורי מועמדים אחרים שדומים להם (ואינם טרמפ). בנוסף, כאשר תהליך ההצבעה, שמתחיל בינואר 2016, יעמיד למבחן שתי שאלות חשובות: האם כל מי שנהנה מהפרובוקציות של טרמפ מספיק בשביל להגיד שהוא תומך בו בסקרים מחויב מספיק בשביל ללכת להצביע בפועל? והאם יש לטרמפ תומכים נאמנים מספיק גם בשביל להפעיל מנגנון פעילים כדי להביא אנשים לקלפיות? אני די סקפטי לגבי האפשרות שהתשובה לשתי השאלות לעיל חיובית.

סקוט ווקר נחשב מועמד רפובליקני מבטיח עד לפני כמה שבועות. הוא הצליח לנצח שלוש מערכות בחירות למושל וויסקונסין – מדינה שנוטה לצד הדמוקרטי דווקא –  ובניגוד לרפובליקנים אחרים שהצליחו לנצח במדינות דמוקרטיות (למשל, קריס קריסטי), הוא עשה זאת למרות שהמשיך  לדבוק בעמדות די שמרניות גם באופן יחסי למפלגה שלו. יחד עם זה, ווקר איננו דמות מוכרת בקרב אמריקאים שאינם מוויסקונסין אלא אם הם מאוד מתעניינים בפוליטיקה: משהו כמו שליש מהנשאלים בסקרים החודש אמרו שהם לא שמעו עליו. זה בפני עצמו לא מהווה סיבה לפרוש, כל ההיגיון של המערכת הפריימריז הממושכים נועד כדי לאפשר למועמדים מקומיים לזכות לחשיפה ארצית. אבל הביצועים של ווקר בשני העימותים היו חלשים מאוד, וזה עורר סקפטיות בקרב התורמים הפוטנציאלים לגבי הסיכויים שלו לנצח. עם פחות מאחוז תמיכה בסקרים ובלי תורמים הוא נאלץ לפרוש.

דמוקרטים

בצד הדמוקרטי העימותים מתחילים רק באוקטובר, ובינתיים יש שלושה מועמדים עם תמיכה משמעותית בסקרים: הילרי קלינטון (כ-45%) ברני סנדרס (כ-25%) וג'ו ביידן (כ-20%).

התמיכה בהילרי קלינטון ירדה משמעותית בחודשיים האחרונים. היא התחילה בסביבות ה-60% ונראה שמי שהתחזק על חשבונה זה בעיקר סנדרס. זה אולי נראה כמו התרסקות, ויכול להיות שזה עוד ימשיך, אבל צריך לקחת את זה בערבון מוגבל. לקלינטון היתה תמיכה של 60% כשהיא נחשבה מועמדת יחידה. ארה"ב היא אחרי הכול דמוקרטיה, וזה לא סביר שבשלב כל כך מוקדם למועמד כלשהו תהיה תמיכה כל כך גדולה. זה אך טבעי שכאשר מועמדים רציניים אחרים נכנסו למרוץ תהיה קצת חלוקה מחדש.

ברני סנדרס הוא איש חריג בפוליטיקה האמריקאית. הוא נבחר ב-1990 למלא את המושב היחיד של ורמונט בבית הנבחרים, וב-2006 נבחר לסנאט. סנדרס לא התמודד בעבר כתור חבר המפלגה הדמוקרטית אלא בתור עצמאי. הוא מגדיר את עצמו סוציאל-דמוקרט, מה שבפני עצמו מאוד חריג בנוף הפוליטי האמריקאי.

ורמונט היא מדינה קצת משונה: האוכלוסייה הוותיקה שלה חקלאית ולא מאוד עשירה, ונוטה לעמדות פוליטית שמרניות יחסית. בנוסף, בשנות ה-80 וה-90 היתה הגירה משמעותית אל תוך המדינה של "היפים", שעברו בעיקר מאזורים עירוניים,  ומתאפיינים בפוליטיקה מאוד ליברלית ופרוגרסיבית (ביחס לארה"ב). ברני סנדרס משתייך לקבוצה השנייה: הוא יהודי מניו יורק שגדל בתנועות נוער סוציאליסטיות. יחד עם זה, הוא מאוד פופולרי גם בקרב הקבוצה הוותיקה. אנשים שאני מכיר בורמונט טוענים שזה בעיקר בזכות היכולות שלו להתחבב על בני שיחו, ובסך הכול מדובר במדינה מאוד קטנה (רק שש מאות אלף תושבים).

הקמפיין של סנדרס מתמקד בענייני פנים. הוא  מסרב לתקוף את המועמדים האחרים, ומתעקש לדבר רק על תכניות ועל מדיניות. הוא מדבר הרבה על אי-שוויון ועל הצורה שבה המערכת הכלכלית איננה עובדת עבור רוב האמריקאים, ומציג עמדות שאולי נחשבות מיינסטרים ברוב מדינות אירופה (למשל, תמיכה בביטוח בריאות ממלכתי), אבל בארה"ב הן די קיצוניות. יהיה מעניין לראות כמה רחוק הוא יצליח להגיע.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , | 9 תגובות

לעניין דונלד טרמפ

התבקשתי להתייחס לעניין דונלד טרמפ, או יותר נכון, לעובדה שהוא מוביל כרגע בסקרים של הפריימריז הרפובליקנים, והאמת שהדבר המפתה לעשות הוא פשוט לא להתייחס. זה, אגב, בדיוק מה שעשה ההאפינגטון פוסט שהכריז שהוא יסקר את ה"קמפיין" של טרמפ במדור הבידור של העיתון ולא בעמודי הפוליטיקה. אבל לי בבלוג אין מדור בידור, אז אני אנסה להסביר כאן בקצרה למה לא צריך להתייחס יותר מדי ברצינות לסקרים כרגע.

יש שישה-עשר מועמדים כרגע בפריימריז הרפובליקנים (אני סופר כאן את מי שהכריז על מועמדתו ושהסוקרים הארציים שואלים לגביו). זה הרבה מאוד מועמדים. כמו כן, אנחנו נמצאים כחצי שנה לפני שתהליך ההצבעה מתחיל, והקמפיינים כולם בשלב מאוד התחלתי: הם עוד לא קונים זמן פרסום, והופעות הבחירות שלהם הם בעיקר במדינות הפריימריז המוקדמים (איווה, ניו המפשיר וכו'). כשסוקרים שואלים מצביעים פוטנציאלים בפריימריז למי יצביעו, הם נוטים ללחוץ את הנסקר לספק תשובה גם אם הוא לא בטוח. לכן, שם המשחק בשלב הזה הוא מה שאמריקאים קוראים name recognition, כלומר כמה מצביעים בכלל יודעים מי את.

סקוט ווקר למשל, הוא מושל וויסקונסין. הוא מועמד רציני לדעת כל הפרשנים. הוא פופולרי בקרב פעילים שמרנים, שמעריכים אותו על עבודתו כמושל, אבל הוא פחות מוכר לקהל הרחב מחוץ למדינה שלו. הוא מעולם לא החזיק בתפקיד פוליטי מחוץ לוויסקונסין. כרגע הוא מקבל 12% בערך בסקרים. ג'ב בוש, מושל פלורידה לשעבר, קצת יותר מוכר ברמה הלאומית, בעיקר בגלל הייחוס המשפחתי. הוא מקבל כרגע כ-13%. הוא וווקר הובילו את הסקרים עד לחודש האחרון. כלומר, עד שהופיע טרמפ שהוא ללא ספק הכי מוכר מכל המועמדים, בגלל מעמדו כסלבריטי.

שאלות עומק בסקרים מראות שגם אלה שבוחרים בטרמפ לא ממש מכבדים או מעריכים אותו. טרמפ מציג עמדות שמרניות קיצוניות בכמה תחומים, אבל השמרנים ממש לא אוהבים אותו, והוא גם לא נתפס כשמרן בעייני הנסקרים. הוא מנפק אמירות סנסציוניות שמשאירות אותו בכותרות, ולכן מכניסות למודעות את זה שהוא מועמד, אבל הפופולריות שלו לכאורה בסקרים לא תחזיק מעמד לעוד הרבה זמן.

פורסם בקטגוריה כללי | 7 תגובות

האם הפסיקה על נישואים בין בני אותו מין מועילה לרפובליקנים?

אני מניח שכולם כבר שמעו ביום חמישי האחרון (25.6) על הפסיקה הדרמטית של בית המשפט העליון של ארה"ב, שקבע שאיסור על נישואים בין בני אותו המין היא אפליה אסורה על פי החוקה. רציתי לכתוב כמה מילים על המשמעויות הפוטנציאליות של ההחלטה הזאת למרוץ לנשיאות, ופרט מדוע ההחלטה הזאת יכולה לעזור לרפובליקנים.

אגב, מבחינת הפריימריז הדמוקרטים אין להחלטה הזאת שום השפעה. ממילא כל המועמדים הדמוקרטיים בעד לאפשר נישואים בין בני אותו המין,  וכולם יצאו אחרי ההחלטה בהצהרות תומכות.

נחזור לרפובליקנים. קודם כל אציין שרוב גדול של אזרחי ארה"ב (כ-75% לפי כמה סקרים) תומך בהחלטה. הבעיה של הרפובליקנים היא שבקרב מצביעי הפריימריז שלהם והפעילים (מה שנקרא "הבסיס") יש רוב גדול נגד. התוצאה בעבר הייתה שהמועמדים הציגו עמדות חריפות במהלך הפריימריז, וניסו להתעלם מהנושא מיד אחריהם. כמובן שההצהרות הקיצוניות במהלך הפריימריז פגעו בתדמית של המפלגה בקרב המצביעים המתונים.

ייתכן, אם כן, שבית המשפט העליון הוציא את הערמונים מהאש עבור הרפובליקנים. כלומר, אם הפסיקה האחרונה שמה סוף לדיון על נישואים בין בני אותו המין, אז היא פותרת בעיה אסטרטגית עבור המועמדים.

התגובות של המועמדים ה"חשובים" יותר אכן מראות שזו בדיוק הכוונה שלהם. למעשה, ככל שהמועמד נחשב בעל סיכויים גבוהים יותר, ככה התגובה שלו אתמול הייתה פחות מתריסה. כך, התגובה הכי מתונה שייכת לג'ב בוש: הוא אמר שלדעתו ההחלטה שגויה ושביהמ"ש היה צריך להשאיר את ההחלטה למדינות, אבל בו זמנית דיבר על כך שאנשים עם דעות שונות צריכים ללמוד לחיות בשלום זה עם זה, לכבד את חופש המצפון מחד ולדעת לא להפלות מאידך. הטון הכללי היה "אני לא מסכים, אבל הדיון הוכרע וצריך עכשיו להמשיך הלאה". גם בן קרסון שיגר הועדה ברוח דומה.

סקוט ווקר, מושל וויסקונסין, אמר שכעת אין מנוס מלהעביר תיקון לחוקה שיקבע שההחלטה בנושא נתונה למדינות. זה אולי נשמע יותר תוקפני, אבל זה בעצם רק הצגה, כי אין שום סיכוי בעולם שאפשר לגייס את הרוב הדרוש לא בקונגרס ולא בקרב המדינות (רוב של שלושה רבעים מהמדינות נדרש כדי לאשרר תיקונים לחוקה). מועמד אחר, לינדסי גרהאם, גם אמר את זה בתגובה לווקר.

היו מועמדים אחרים שניסו להציג טון תוקפני יותר, אבל בעצם דיברו בעיקר על איך בתור נשיא הם ידאגו למנות שופטים פחות אקטיביסטים. זה היה הדגש בהצהרות של מרקו רוביו, קרלי פיורינה קריס קריסטי, וריק פרי. זו טקטיקה נבונה: מצד אחד להישמע זועף בשביל לרצות את הבסיס, ומצד שני לא לדבר ספציפית על תוכן ההחלטה.

כמובן שבקצה הימני היו מי שדווקא רוצים לשמור את הנושא על סדר היום, כדי להדגיש למצביעי הפריימריז שהם השמרנים האמתיים בחבורה.  ריק סנטורום ובובי ג'ינדאל הגיבו בצורה תוקפנית מאוד. מייק האקבי הגדיל לעשות  והשווה את ביהמ"ש העליון לבית המשפט האימפריאלי הבריטי מהימים שלפני המהפכה האמריקאית. המסר שלהם הוא: "תבחרו בי, כי אני באמת אעשה משהו כדי להפוך את ההחלטה הזאת".

השאלה שנותרה היא האם המועמדים ה"קיצוניים" יצליחו לשמור את הנושא על סדר היום ולגרום נזק אלקטורלי למפלגה בטווח הארוך, או שהמועמדים האחרים יצליחו להכתיב את הטון ויפתרו לעצמם בעיה.

פורסם בקטגוריה כללי | 4 תגובות

עוד שנה וחצי לבחירות 2016

אז יש כתובת חדשה לבלוג, וגם שם חדש, ולמרות שככל הנראה לא אצליח לסקר את הבחירות האלה באותה אינטנסיביות שבה כתבתי לפני ארבע שנים, אני אנסה מדי פעם להמשיך את פרויקט מורה הנבוכים לפוליטיקה האמריקאית שלי לקוראי העברית.

הפוליטיקה האמריקאית מתאפיינת בקמפיינים ארוכים. ארוכים מאוד. הבחירות לנשיאות יערכו ב-8.11.2016 וההתעסקות של המועמדים בגיוס תרומות וכיו"ב כבר התחילה. גם התקשורת כבר מקדישה לנושא כמות לא זניחה של תשומת לב, וזה גורר אותה לספקולציות עם בסיס רעוע. בינתיים, הדבר היחיד שאפשר לדווח עליו הוא המועמדים שכבר הכריזו על כוונות לרוץ:

הילארי קלינטון צפויה להכריז היום על מועמדותה באופן רשמי. להכרזה יש משמעות סמלית וגם חוקית, שכן כללי מימון הבחירות מטילים מגבלות על מועמדים מוכרזים. בצד הדמוקרטי היא כרגע המועמדת הרשמית היחידה. ידוע על עוד שלושה דמוקרטים ששוקלים להתמודד: שני מושלים לשעבר, לינקולן שאפי מרוד-איילנד, ומרטין אומאלי ממרילנד; והסנטור לשעבר ג'ים ווב מוירג'יניה.

הפרשנים הפוליטיים בארה"ב תמימי דעים שכרגע אין מועמד שמסכן את קלינטון, אבל כדאי שוב לזכור שזה עדיין מוקדם מאוד, ומועמדים אחרים יכולים לצוץ ולסחוף את דעת הקהל. קלינטון אמנם מוכרת מאוד, ויש לה נסיון שקשה להתחרות בו (מזכירת המדינה, סנטורית, וגם הגברת הראשונה לשעבר), אבל יש לי תחושה שהיא לא מעוררת התלהבות יתרה בקרב הדמוקרטים. התחושה שלי היא שהלך הרוח הוא שהפעם סוף-סוף מגיע לה. היא חיכתה הרבה זמן.

בצד הרפובליקני יש שני מועמדים רשמיים: הסנטורים טד קרוז מטקסס וראנד פול מקנטקי. לדעתי שניהם קיצוניים מדי ונעדרים תמיכה מהממסד הרפוליקני כדי לזכות במינוי. יש עוד הרבה רפובליקנים ששוקלים לרוץ וסביר שגם הפעם, כמו ב-2012, הפריימריז שלהם יהיו מעניינים. כמה מהמועמדים היותר מעניינים בעייני הם: מרקו רוביו, ג'ב בוש, קריס קריסטי, ג'ורג' פטאקי, לינדסי גרהאם, וסקוט ווקר, ויש גם כמעט את כל המועמדים מ-2012. אם המפלגה הרפובליקנית חפצת חיים, הם יצטרכו למצוא דרך שלא להפוך את הפריימריז שלהם לקרקס של קיצוניות ימנית.

פורסם בקטגוריה כללי | עם התגים , , , , , | 5 תגובות