פליטים סורים וסוכריות –  איך התקשורת האמריקאית משרתת את טרמפ

רציתי לכתוב כמה מילים על האופן שבו התקשורת האמריקאית, לדעתי, מאפשרת את ההצלחה הבלתי צפויה של דונלד טרמפ, והשבוע סיפק דוגמא מצוינת בצורה של ציוץ על פליטים סורים וסוכריות.

ביום שני דונלד טרמפ ג'וניור (הבן של) צייץ את התמונה הבאה, והוסיף שהיא "אומרת הכל":

cswrrhow8aeo4xy

האנלוגיה הזאת ודומות לה נאמרו פעמים רבות על ידי מספר גורמים בימין הרפובליקני בשנה האחרונה (לדוגמא).

התגובה הכללית בתקשורת האמריקאית היא זעזוע מההשוואה, הנה למשל כאן, כאן וכאן. הזעזוע הזה הוא מצוין מבחינת טרמפ. האנלוגיה על הסוכריות המורעלות פשוטה ומובנת לכולם, ובעיניי הרבה מהבוחרים היא לכל היותר חוסר רגישות. רוב הבוחרים כנראה גם חושבים שהסכנה שבטרור האסלאמי זה מה שחשוב ולא הנימוס. כלומר, הם חושבים שהתגובות המזועזעות הן דוגמא לדרך שבה ה"ליברלים" יותר מודאגים מלהיות פוליטיקלי קורקט, מאשר לדאוג לביטחון של האזרחים האמריקאים.

בהזדמנות אחרת, אותו ג'וניור דיבר על המגמתיות של התקשורת בעד הדמוקרטים ונגד אביו, ואמר שאם היה מתגלה שהמפלגה הרפובליקנית עשתה מה שהמפלגה הדמוקרטית עשתה לסאנדרס בתקופה הפריימריז, "הם היו מחממים את תאי הגזים". גם כאן, התגובה הכללית (כולל של הליגה נגד השמצה) הייתה להאשים אותו בחוסר רגישות וביזוי זיכרון השואה.

בשני המקרים יש שיטענו שהזעזוע במקום. הבעיה היא שזעזוע כזה משרת רק את תחושת העליונות של מי שממילא שונא את טרמפ, ואת הניכור של מי שמרגיש שמתנשאים עליו – אותו הניכור שכנראה מניע הרבה מהמצביעים שלו.

נראה שלאף אחד אין סבלנות בימינו להתייחס באופן פשוט וישיר לטענות, ובפרט, לדרוש מטרמפ להסביר את הסתירות שנראה שקיימות בינן למציאות. נניח, לגבי "תאי הגזים", אמנם התגלו מיילים שהרושם שעולה מהם הוא שבכירים במנגנון של המפלגה הדמוקרטית העדיפו את קלינטון על סאנדרס, וחשבו על דרכים להשפיע על הפריימריז, אבל לא נראה שהם השתמשו בכוחם על מנת להטות את הבחירות. יחד עם זאת, יו"ר המפלגה התפטרה בעקבות הפרשה. מהמטה הרפובליקני אמנם לא דלפו הודעות דוא"ל (ההאקרים הרוסים פחות התעניינו בהם), אבל אנחנו יודעים מדווחים בעיתונות שגם במטה המפלגה הרפובליקנית לא היו מרוצים בלשון המעטה מהמצב בפריימריז.

וחזרה לעניין הסוכריות, הדיון החשוב שהיה צריך להתקיים סביב הפרשה, הוא סביב השאלות הבאות: האם הפליטים באמת מגדילים משמעותית את הסיכון לטרור? האם תהליך הסינון שלהם לא מספיק קפדני? וכו' וכו'. כמה מומחים לעניין ציינו, למשל, שטרוריסט שרוצה להסתנן לארה"ב, ימצא שהרבה יותר קל להשיג ויזת תייר מאשר לעבור את הסינון הקפדני שעוברים מי שמבקשים מעמד של פליט. למרבה הצער, היחיד שמנסה לקיים את הדיון הזה בצורה הזאת הוא הקומיקאי ג'ון אוליבר. מומלץ.

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

הפער הצטמצם

לפני שבועיים חבר אמריקאי הסביר לי מדוע הוא מעריך שהילארי קלינטון תנצח בסופו של דבר את טרמפ: שני המועמדים הם המועמדים הכי לא-אהודים בהיסטוריה של הבחירות בארה"ב  (ר' למשל), ולכן מבחינה טקטית, ברור ששני הקמפיינים צריכים להתמקד במועמד האחר. שני מנהלי הקמפיינים מבינים את זה, וזה ניכר גם בנאומים ובעיקר בתשדירי הבחירות של החודשים האחרונים. אבל בעוד שקלינטון נצמדת למסר, לטרמפ קשה מאוד עם הרעיון שיהיה משהו בעולם הזה שלא עוסק בטרמפ.

אני לא יודע אם ההערכה של חברי תוכיח את עצמה בנובמבר, אבל הניתוח הזה בהחלט מסתדר עם מה שאנחנו רואים מתחילת החודש. ההתעסקות המחודשת עם ענייני האי-מייל של קלינטון, הערה בעייתית שלה (basket of deplorables)  וכמובן, דלקת הריאות שלה השבוע, כולם הביאו למצב שהתקשורת מרבה להתעסק בקלינטון. כרגיל השנה, הנושאים האלה אינם קשורים לתוכניות של המועמדים לסוגיות שעל הפרק, והם גם לא מלמדים הרבה על ראיית העולם של המועמדים, אבל זה שם המשחק בבחירות הנוכחיות. התוצאה בינתיים היא המשך מגמת הירידה ביתרון של קלינטון על פי הסקרים. למעשה, לפי הסקר המאוד מקיף של Ipsos מאתמול (שישי) יש ממש תיקו בין המועמדים במספר האלקטורים.

פרשת האי-מיילים החדשה (אם אפשר לקרוא "חדשה" לפרשה מלפני שלושה שבועות) נוגעת בעיקר לחשיפת קשרים לא-אתיים לכאורה בין העמותה שמנהל ביל קלינטון (The Clinton Foundation) לבין הילארי קלינטון כמזכירת המדינה. לפי הטענות, הילארי נפגשה עם כמה תורמים של העמותה, ועזרה לקדם את ענייניהם של אחרים. כשקלינטון מונתה לתפקיד, הקלינטונים ואובאמה חתמו על מסמך הסכמות בנוגע לכללים שנועדו למנוע ניגוד אינטרסים. למיטב הבנתי, הכללים האלה לא הופרו, אבל היו מספר מקרים שאפשר לכנות אותם גבוליים. הנה למשל הדו"ח של politifact.

ההערה של קלינטון על ה-basket of deplorables ("סל של מגונים") היא תקלה שהייתה יכולה להימנע בקלות. קלינטון רצתה להגיד שהיא מבינה את המצוקות של מעמד הביניים, שדוחפות רבים מהם לתמוך בטרמפ. היא הייתה יכולה להגיד משהו בסגנון: "יש קבוצה מסוימת של תומכי טרמפ שהם גזענים, מיזוגניים, אנטישמיים, וכיו"ב, ועליהם אני לא מדברת, אבל יש קבוצה חשובה יותר של אנשים שנפגעו מאוד מהשינויים בכלכלה האמריקאית…". במקום זה היא אמרה שחצי מתומכי טרמפ הם בקבוצה הראשונה, וזה מיד צוטט כאילו היא מתכוונת לומר שלדעתה כמעט 25% מהמצביעים האמריקאים הם ב"סל של מגונים". למחרת היא הוציאה הודעה שמנסה לתקן את הרושם, אבל הנזק נעשה.

לגבי עניין הבריאות, זה טיפה יותר מורכב. הבריאות של מועמדים לנשיאות תמיד שיחקה תפקיד בבחירות אמריקאיות, אבל ההתקפות בנושא הזה על קלינטון הן חסרות תקדים. לפי כל הראיות המועמדת הדמוקרטית היא אישה בריאה בדרך כלל, והבעיות הרפואיות שהיו לה בשנים האחרונות הנן מינוריות ואופייניות לגילה  (היא בת 68, טרמפ בן 70). למרות זאת, בחודשים האחרונים מתקיים קמפיין של רמיזות על כך שהיא מסתירה בעיות בריאות קשות, בעיקר סביב הטענה (חסרת הביסוס) שהיא סבלה משבץ. הטענות הקונקרטיות על השבץ בעיקר מופיעות באינטרנט בכל מיני סרטונים וציוצים, ולא זכה להתייחסות רשמית של הקמפיין של טרמפ, אבל מידת התיאום בין דוברים ימניים שמפזרים אמירות מרומזות ברשתות כמו פוקס-ניוז לא מתיר מקום לספק שמדובר בקמפיין מתואם.

עכשיו, מה יכולה לעשות מועמדת עם מחלה קלה בסיטואציה כזו? היא כנראה הייתה צריכה לקחת כמה ימי מנוחה כדי להבריא ולהודיע על הסיבה, ובעיקר להגיד את האמת בנושא. אבל בנסיבות הקיימות, זה היה רק מזין גל השמועות ותאוריות הקונספירציה, אז היא בחרה להסתכן ולקוות שהיא תתגבר על המחלה תוך כדי תנועה, ושאף אחד לא ידע, והתוצאה הייתה ההתעלפות המתוקשרת במהלך הטקס ב-11/9.

בכל אופן, התקשורת עוסקת בימים אלה יותר בקלינטון מאשר בטרמפ, והסקרים מצביעים על כך שהפער שנפתח בין המועמדים החל מתחילת אוגוסט כמעט הצטמצם לחלוטין. מצד שני, צריך גם לזכור שתנודות כאלה בסקרים הן מאוד אופייניות לבחירות בארה"ב. הנה למשל השוואה בין סקרים של 2012 ו-2016 (הדהוי זה 2012).

2012vs16

אפשר לראות שהמרוץ יותר תנודתי השנה, אבל התופעה של פתיחת פער וצמצום איננה בלתי אופיינית. מצד שלישי, יש כן הבדל אחד גדול בין 2016 ל-2012, וזה שמועמדים של מפלגות קטנות (גארי ג'ונסון וג'יל סטיין) עדיין זוכים לתמיכה יחסית גבוהה (כ-11%). ב-1992 ו-1996 היה מועמד בשם רוס פרו, שזכה בבחירות ל-19% ו-8% בהתאמה, אבל באופן כללי זו תופעה די נדירה בפוליטיקה אמריקאית.

האירוע המשמעותי הבא צפוי להיות העימות הראשון בין המועמדים, שיתקיים ב-26.9. הולך להיות מעניין.

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

המופע של טרמפ

הסיבה ששוב לא עדכנתי את הבלוג כבר חודש היא שהבחירות השנה לא עושות שום חשק לכתוב. כשהתחלתי את הבלוג הזה המטרה הייתה לפתוח לקוראי העברית צוהר להבנת המערכת הפוליטית האמריקאית מנקודת מבט אמריקאית (כלומר, לא מנקודת מבט של "איך זה משפיע על ישראל"). לפני ארבע שנים ניסיתי להסביר איך המערכת הפוליטית עובדת ברמות שונות, ובעיקר מה הן הסוגיות הפוליטיות והתרבותיות שמשחקות תפקיד בארה"ב. השנה יש מעט מאוד הזדמנויות כאלה כי יש רק נושא אחד על סדר היום: דונלד טרמפ.

אני לא יכול לכתוב על ההבדלים בתפיסות המדיניות או הכלכליות בין טרמפ לקלינטון, כי אני לא מצליח להבין מה התפיסות של טרמפ (אם בכלל יש כאלה). גם בנושאים שחשבתי שיש לו בהם תפיסות יותר עקביות, הוא מצליח להפתיע. אפילו בנושא הגבלת ההגירה, שהיה לכאורה גולת הכותרת של הקמפיין שלו, בשבועיים האחרונים הוא הצליח לבלבל את כולם עם שורה של הצהרות ונאומים. מחר הוא אמור לשאת נאום שאולי יעשה סדר בנושא אחרי פגישה עם נשיא מקסיקו.

אז מה בכל זאת קרה מאז העדכון האחרון? הוועידה הדמוקרטית הייתה הצלחה גדולה מבחינת המארגנים. הנאומים היו אפקטיביים וקיבלו בעיקר תגובות חיוביות, והמסר של תקווה, פטריוטיות והכלה עבר מצוין. איך אני יודע? הנה אוסף חלקי של רפובליקנים שמסבירים למה הועידה היא אסון מבחינתם.

בניגוד לרפובליקנים, שהצליחו להשתיק כמעט לגמרי את מתנגדי טרמפ באולם הוועידה, הדמוקרטים נאלצו להתמודד עם הקולניות של תומכי סנדרס לכל אורך השבוע, אבל בסופו של דבר לא נראה שזה פגע בהם יותר מדי. אולי אפילו היה מועיל בטווח הארוך לתת להם לשחרר קיטור.

מיד אחרי הוועידה הסקרים התחילו לנוע לכוון של קלינטון. זה אפקט מוכר וצפוי שהפרשנים האמריקאים קוראים לו convention bump. רק שהפעם הצטרף לזה גם איבוד העשתונות של טרמפ. לדונלד אין עור עבה, וכשמעליבים אותו יש לו צורך קומפולסיבי להגיב. בפרט, אחרי שח'זר ח'אן, אב של קצין מוסלמי מעוטר שנפל בקרב בעיראק, התגרה בו מעל דוכן הוועידה,  טרמפ תקף אותו חזרה, ושאל אם אשתו של חאן שותקת כי אסור לה לדבר. מכאן והלאה הקמפיין נכנס לסחרחורת של אמירות שנויות במחלוקת ותגובות הבהרה שלא באמת מבהירות שום דבר.

מנהלי הקמפיין של טרמפ ניסו להחזיר אותו לתלם של נאומים כתובים מראש במקום שליפות מהשרוול, אבל זה הצליח רק חלקית וליום-יומיים לפני האמירה הבעייתית הבאה. בסופו של דבר הם הוחלפו באנשי ימין רדיקליים יותר, עם אסטרטגיה של "תנו לטרמפ להיות טרמפ" (שזו בעצם האסטרטגיה של הקמפיינרים המקוריים שהוחלפו מזמן כדי למנות את אלה שפוטרו החודש). בסופו של דבר, אחרי חודשיים שבהם נראה שטרמפ כמעט וסוגר את הפער מול קלינטון, שבוע לתוך אוגוסט הפער חזר לרמתה של תחילת מאי ואף גדל.

אני קורא לזה "המופע של טרמפ", כי נראה שהדבר היחיד שמשנה זה מה הוא אומר או איך הוא נתפס. כל השאר זניח. ההישג הגדול של הקמפיין הדמוקרטי הוא בהצלחתם לצייר את טרמפ כ-un-American, וזה בעיקר חשוב כי הקמפיין שלו עד לרגע זה היה מבוסס על כך שהוא all-American. את אחד ההסברים לתהליך הזה מספק ג'.ד. ואנס, סופר שכתב את אחד הספרים המעניינים שיצאו השנה: Hillbilly Elegy, ספר אוטוביוגרפי, שאפשר ללמוד ממנו הרבה על בני המעמד הנמוך הלבן בארה"ב.  הנה למשל ראיון מעניין (לאתר שמרני) שבו הוא מסביר למה לדעתו לבנים בני המעמד הנמוך והבינוני-נמוך מרגישים שטרמפ מבטא את הקול שלהם, וגם למה ההתייחסות שלו למשפחה שכולה בצורה מזלזלת פוגעת מאוד במאמץ הזה.

אגב, נייט סילבר מתעקש להזכיר שמבחינה סטטיסטית התומכים של טרמפ אינם מהמעמד הבינוני-נמוך. למעשה, מצבם הכלכלי טוב בממוצע ממצבם של המצביעים הדמוקרטים ושל האוכלוסייה בכלל. זה נכון מתמטית, אבל זה ההבדל בין המצב האובייקטיבי וההוויה. המצביעים הדמוקרטים עניים יותר בעיקר כי מיעוטים אתניים מצביעים באופן לא-פרופורציוני לדמוקרטים, ולבנים לא משווים את עצמם אל השחורים כשהם מעריכים את מקומם בסולם החברתי.

לסיום, שתי תהיות שאשאיר בלי מענה:

  • איך זה שבמהלך הפריימריז, אף מועמד לא הצליח לגרום לטרמפ לפול לפח שהדמוקרטים טמנו לו?
  • יש שצופים פיצול קרב במפלגה הרפובליקנית (אולי אחרי הבחירות), אבל מה אפשר ללמוד מזה שלמרות הכול יש עדיין מדינות שבהן טרמפ זוכה לרוב גדול? נדמה שזה מלמד שהנאמנות המפלגתית מאוד חזקה בימינו בארה"ב.
פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

פינת הפיקנטריה – לארי סנדרס

הידעתם? לסנאטור ברני סנדרס יש אח גדול ששמו לארי סנדרס. לארי היגר בסוף שנות השישים לאנגליה, והיה מרצה בתחום מדיניות ציבורית בין היתר באוניברסיטת אוקספורד. הוא גם פעיל בפוליטיקה, ומשמש כדובר לענייני בריאות של המפלגה הירוקה בבריטניה.

לארי סנדרס משמש כציר בוועידה הדמוקרטית בפילדלפיה כנציגם של 'הדמוקרטים בחו"ל', ואתמול, בדמעות, הוא הצביע בעד אחיו כמועמד המפלגה לנשיאות. הנה הוידאו.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

המפה הפוליטית

וועידה רפובליקנית סטנדרטית למדי

הועידה הרפובליקנית בסופו של דבר הייתה די סטנדרטית. המתנגדים לטרמפ בתוך ומחוץ לאולם הוועידה הצליחו למשוך קצת תשומת לב פה ושם (בפרט, כשטד קרוז נאם וסירב להביע תמיכה מפורשת במועמד המפלגה לנשיאות), אבל בסך הכול הוועידה עברה בשלום ולפי התוכנית. גם מהצד השני, ההבטחה שכישרון השואו-ביזנס של טרמפ ייצר ועידה כמותה טרם ראינו, התבררה כמוגזמת. רשימת הדוברים הייתה מעט צבעונית מהרגיל וחסרונם של כמה מנהיגים רפובליקנים בלט, אבל אני לא חושב שאף אחד יכול לטעון שהיה יותר מעניין מאשר לפני ארבע שנים (להזכירכם, אז קלינט איסטווד דיבר אל כיסא במשך דקות ארוכות).

אני עדיין קצת מאוכזב מחוסר הנכונות של התקשורת האמריקאית המרכזית לקחת ברצינות ולדון לעומק בתוכניות המדיניות התמוהות של טרמפ. לדוגמא, בשבוע שעבר הוא אמר שכנשיא הוא לא בהכרח יתערב אם רוסיה תחליט לפלוש למדינה בלטית, כולל חברות בנאט"ו, וזאת בהתעלם ממחויבות ההגנה ההדדית שארה"ב חתומה עליה במסגרת הארגון. עכשיו, אני בטוח שבכמה מדינות בלטיות יושבים השבוע וחושבים איך להתייחס לאמירה הזו. אולי כדאי להם לשקול מחדש אם לחזק את היחסים עם רוסיה על חשבון אלה עם ארה"ב. הביקורת הזאת בהחלט הושמעה כלפי אובאמה בהקשר של סוריה, וגם בהקשר של אוקראינה. לגבי טרמפ, ההתייחסות הכללית היא שהוא ממילא לא יודע על מה הוא מדבר.

המפה הפוליטית

השבוע נגלה מה הדמוקרטים מכינים לנו בפילדלפיה. בינתיים למדנו שטים קיין יהיה המועמד לסגן. הבחירה הזו לא תלהיב את החלק הפרוגרסיבי יותר של המפלגה הדמוקרטית, קיין נחשב מאוד מתון, אבל היא משתלבת היטב באסטרטגית הבחירות של קלינטון. אז לפני שנרחיב על קיין, צריך להבין את האסטרטגיה, ובשביל זה צריך להבין את המפה הפוליטית של ארה"ב. (ר' הסבר יותר מפורט על המדינות לפי אזורים כאן).

נתחיל. במפה הראשונה צבעתי בכחול את כל המדינות שהצביעו עבור המועמד הדמוקרטי בכל שש מערכות הבחירות האחרונות (מאז 1992) ובאדום את אלה שהצביעו עבור המועמד הרפובליקני בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות (מאז 2000).

since2000

מדינות שהצביעו לדמוקרטים (כחול) ולרפובליקנים (אדום) בכל הבחירות מאז 2000.

כפי שאתם רואים, על אף שהקריטריון עבור הכחולים מחמיר יותר (6 מערכות במקום 4), לדמוקרטים עדיין יש יתרון התחלתי של 242-179, והם קרובים מאוד ל-270, שהוא המספר הנחוץ על מנת לזכות. אם קלינטון למשל מצליחה לשמור על הבלוק הזה של המדינות ולזכות גם בפלורידה היא תהיה הנשיאה הבאה.

פלורידה היא מדינה עם אוכלוסייה היספנית גדולה, וטרמפ מאוד לא אהוד בקרבם, אבל בוא נניח שאיכשהו הוא בכל זאת מצליח לנצח שם. מצד שני, בואו ניתן לקלינטון את ניו מקסיקו, ניו המפשיר וקולורדו שבהן יש לה יתרון ניכר בסקרים (והדמוגרפיה שלהן גם נוטה לטובתה). במצב כזה מקבלים את המפה הבאה:

pivotal

הגושים הנוכחיים + טרמפ זוכה בפלורידה ואינדיאנה; וקלינטון בקולורדו, ניו מקסיקו, וניו המפשיר.

כעת יש לקלינטון 260 אלקטורים, והיא יכולה להסתפק באחת המדינות צפון קרוליינה, וירג'יניה, ואוהיו, או בצמד איווה-נבדה. המסקנה משתי המפות הנ"ל היא שהרפובליקנים חייבים לשבור איכשהו את הגוש הדמוקרטי המסורתי בשביל לנצח.

האזור הפגיע ביותר מבחינת הדמוקרטים הוא אזור האגמים הגדולים של המערב התיכון, ואולי גם מדינת פנסילבניה (בדגש על הצד המערבי, הפחות עירוני, של המדינה). אלה מדינות עם אוכלוסייה לבנה גבוהה (יחסית לשאר המדינות ה"כחולות") שנפגעה במיוחד מהירידה במשרות ייצור תעשייתי בארה"ב, ולכן הלקוחות הכי טובים של הרטוריקה של טרמפ. טרמפ יכול למשל לנסות לנצח במדינות הדרום וירג'יניה וצפון קרוליינה, וכן באוהיו ואינדיאנה (ויש לו סיכוי סביר לכך), ואז מספיקות לו שתיים או שלוש מהמדינות פנסילבניה, מישיגן, ויסקונסין ומינסוטה. זו מטלה קשה "להפוך" מדינות שמצביעות כבר עשרות שנים לדמוקרטים, אבל נראה שזה הסיכוי הטוב ביותר של הרפובליקנים השנה.

gop-break

טרמפ שובר את הגוש של הדמוקרטים במערב התיכון.

כאן נכנס טים קיין לתמונה. הוא גדל במערב התיכון למשפחה מהמעד הבינוני: אמו הייתה מורה ואביו רתך, ולמד באוניברסיטה במיזורי לתואר ראשון (ולתואר שני בהרווארד).  הוא קתולי, ועמדותיו הפוליטיות מושפעות מאוד מתפיסתו הדתית. הוא מתנגד לעונש מוות, אבל גם להפסקת הריון (אבל חושב שההחלטה צריכה להישאר של האישה ולא של המדינה). הוא היה ראש העיר של ריצ'מונד, בירת וירג'יניה, והמושל של המדינה וכעת מייצג אותה בסנאט, ונחשב מאוד פופולרי במדינה שלו (אבל לא ממש מוכר מחוצה לה). אגב, חמו הוא רפובליקני והיה מושל וירג'יניה.

קיין לכן, הוא אחד מהדוברים הכי מוצלחים שיכולים להיות למפלגה הדמוקרטית מבחינת היכולת לתקשר עם המעמד הבינוני גם במדינתו וירג'יניה ובצפון קרוליינה השכנה וגם במדינות המערב התיכון. קיין גם דובר ספרדית, והיה הסנאטור הראשון לשאת נאום שלם בספרדית מעל בימת הסנאט, כך שהוא גם לא מזיק בקרב בוחרים היספניים.

מבחינת קלינטון קיין הוא חלק מחומת ההגנה שלה במערב התיכון. אסטרטגית, היא הייתה חייבת להימנע מללכת לבחירות כצמד שנתפס כמייצג סוג של אליטיזם צפון-מזרחי בסגנון הפוליטיקה של הליברלים מהרווארד, ניו יורק או הוליווד, ולכן, אסטרטגית, קיין עדיף על קורי בוקר או ג'וליאן קסטרו.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

הועידה הרפובלקנית ועוד

הועידה הרפובליקנית נפתחה אתמול

הועידה הרפובליקנית נפתחה אתמול בצל האירועים הקשים של ירי שוטרים על אזרחים שחורים לא חמושים ושני מקרי ירי הנקמה בשוטרים בטקסס ובלואיזיאנה. שמעתי כמה פוליטיקאים אומרים שאמריקה מעולם לא הייתה כה מפולגת. רציתי להזכיר להם שבהיסטוריה של ארה"ב יש מלחמת אזרחים שבה אמריקאים הרגו אחד את השני בקצב של מאות אלפים בשנה, ושגם במאה וחמישים השנים שחלפו מאז היו כמה תקופות קשות (למשל, סביב תנועת זכויות האזרח של שנות החמישים והשישים), אבל נניח לזה כרגע.

ההבדל בין דמוקרטים לרפובליקנים בנושא הנ"ל פשוט: רפובליקנים נותנים גיבוי מלא וחד משמעי למשטרה, ומאמינים שמקרי הירי הרבים הם תוצאה של תרבות פשע אלימה של אוכלוסיות מסוימות (אתם יכולים לנחש איזה מסוימות). היום הראשון של הוועידה הוקדש ל"חוק וסדר", והמסר היה שדונלד טרמפ הוא המועמד הקשוח שיטפל בבעיה. אצלו עבריינים ייענשו בחומרה, וזרם ההגירה, שנתפס בעיניי רבים כאחראי לפשיעה למרות שהעובדות הסטטיסטיות מראות אחרת, ייפסק.

דמוקרטים לעומת זאת, מנסים לאזן בין לא לפגוע בשוטרים ובו בזמן להכיר בכך שיש בעיה במספרים המחרידים של ירי של שוטרים על אזרחים שחורים לא חמושים. האיזון הזה גורר הרבה ביקורת גם מהשוטרים וגם מהשחורים, אבל נשאיר את זה בינתיים בצד עד הוועידה שלהם.

עוד כמה דברים מוזרים בקצרה

  • טרמפ תובע את סאם נונברג על כך שאחרי שפוטר מתפקידו כיועץ לקמפיין, הפיץ מידע על הקמפיין לתקשורת, מה שמהווה הפרה של המחויבות לסודיות. טרמפ ידוע בחיבתו לתבוע, אבל כאן הוא עלול לחפור בור לעצמו אם המשפט יוביל לחשיפה של חומרים נוספים מתוך הקמפיין. הייתי גם ממליץ לו לנסות להימנע מהתייחסות למוצא האתני של השופט הפעם.
  • הריאיון המשותף של טרמפ ופנס הוא אחד הדברים הריאיון המשותף הכי מביך שראיתי אי פעם. טרמפ לא נותן לפנס לדבר, כשהוא נותן לו לדבר הוא קוטע אותו באמצע המשפט, ומקטין אותו לכל אורך הדרך ("מותר לו לטעות לפעמים").
  • המשפטים בנאומה של מלניה טרמפ, שלכאורה הועתקו מהנאום של מישל אובמה, הם ממש לא פרשייה חמורה, אבל זה כן מעורר תהיות לגבי איך מתנהלים העניינים שם. גם אם מלניה כתבה את הנאום בעצמה, היא לא כתבה אותו לבד. אז או שכותב הנאומים הוא שרלטן רציני, או שהוא חיבל בכוונה תחילה כדי להביך את טרמפ.
  • ועם מדברים על ההתנהלות המוזרה של הקמפיין, אז אתמול באמצע הנאומים המרכזיים, טרמפ התקשר לחדשות פוקס כדי לתקוף את ג'ון קייסיק. קייסיק, מושל אוהיו הרפובליקני שהתמודד מול טרמפ בפריימריז, לא הכריז על תמיכה בטרמפ, וזה קצת מעצבן במיוחד לאור זה שהוועידה מתקיימת באוהיו, אבל אני די בטוח שטרמפ היה רוצה שפוקס ישדרו את הנאומים.

 

גם קלינטון צריכה סגן נשיא

המסר המרכזי של הקמפיין של הילרי קלינטון בשבועות האחרונים הוא שדונלד טרמפ לא מתאים להיות נשיא. הוא לא שקול, פזיז, לא אחראי, לא בקיא, חסר ניסיון, מעליב מיעוטים וכיוצא באלה. נדמה לי שהרבה האמריקאים חושבים כך על טרמפ (כולל חלק מהמצביעים שלו), אבל לאסטרטגיה הזו יש גם חסרון: היא לא ממש משדרת מסר של תקווה, חידוש, או חזון. בשבוע הבא, הוועידה הדמוקרטית מתכנסת בפילדלפיה, ונוכל לראות כמה משקל הקמפיין נותן להשוואה בין האישיות של המנהיגים וכמה הוא מציע חזון חדש לאמריקה.

בהקשר הזה, קלינטון גם בקרוב תבשר לנו מי המועמד שלה לסגן נשיא. היא יכולה לבחור מישהו כמו  טים קיין, הסנאטור מווירג'יניה שנחשב מתון,  אחראי ורציני, אבל לא ממש מעורר התלהבות (הוא אפילו אומר על עצמו שהוא "משעמם"). עוד אפשרות מתונה היא טום וילסק, שר החקלאות בממשל אובאמה. וילסק הוא מאיווה במקור ונחשב איש ביצוע בעל יכולות ועומק מחשבה, אבל גם הוא, כפי שהוא מודה בעצמו, לא הקמפיינר הכי מלהיב. עוד שם שנזכר בהקשר הזה הוא מושל קולורדו ג'ון היקנלופר.

קלינטון יכולה גם ללכת על מועמדים יותר צעירים ומלהיבים כגון הסנטור קורי בוקר מניו-ג'רזי או שר השיכון  ג'וליאן קסטרו, או אולי אפילו אליזבת' וורן. המועמדים האלו בהחלט יפיחו חיים בקמפיין רדום, אבל אני בספק אם קלינטון תבחר בהם. מערכת הבחירות הזאת עומדת בסימן מצוקתו של המעמד הבינוני הלבן בארה"ב, שמקומות העבודה שלו הולכים ונעלמים, והוא כמעט לגמרי איבד אמון בממשלה הפדרלית על מוסדותיה. אלה האנשים שהעלו את טרמפ, וקלינטון צריכה לחזר אחריהם. היא לא יכולה לעשות זאת עם זוג מועמדים (לנשיא ולסגן) שמדגישים את המחויבות של הדמוקרטים לייצוג הולם למיעוטים ונשים.

 

פורסם בקטגוריה כללי | תגובה אחת

קצת לפני שהועידות מתחילות

סיכום הפריימריז הדמוקרטים

אף מועמד בפריימריז הדמוקרטים השנה לא הצליח להגיע ליעד של 2383 צירים מחויבים: הילארי קלינטון זכתה ב-2205 וברני סנדרס ב-1846. כלומר, מבחינה פורמלית, ההכרעה תלויה בהצבעה 714 של צירי-העל, אשר יכולים להצביע כראות עיניהם בוועידה, שתתקיים בפילדלפיה בסוף יולי. אבל זה רק מבחינה פורמלית, כי בפועל כולם יודעים שיש לקלינטון רוב גדול בקרב צירי-העל, ואין שום סיכוי שסנדרס יכול להשיג 537 צירי-על מתוך 714. זו הסיבה שאם אתם עוקבים אחרי החדשות, קלינטון כבר מוצגת בתור המועמדת בפועל בחודש האחרון.

המצב הזה אינו נדיר במפלגה הדמוקרטית. גם ב-2008, לאובמה לא היה רוב בקרב הצירים המחויבים, וההפרש שהיה לו היה משמעותית קטן יותר.  ההבדל הוא, שבניגוד ל-2008, סנדרס מסרב לסיים את הקמפיין שלו באופן רשמי, ובעצם מאיים בכך לאלץ את המפלגה לערוך הצבעה אמתית בפילדלפיה, וזאת בניגוד להעדפת לערוך וועידה שהיא ארבעה ימים של "פסטיבל הילארי קלינטון". הסיבה שסנדרס מסרב לפרוש היא שהוא מנהל מו"מ עם אנשי קלינטון על "תנאי הפרישה" שלו. הוא רוצה להכניס שינויים במצע של המפלגה, וכנראה שיש עוד דרישות לגבי התחייבות של קלינטון שהממשל שלה יקדם עניינים שיקרים לליבו של סנדרס. בינתיים נראה שהוא מצליח  לפחות בשלושה עניינים מרכזיים: סבסוד של השכלה גבוהה, הרחבה של הרפואה הציבורית, וביטול עונש המוות.

אגב, החל מהיום סנדרס גם מופיע עם קלינטון באירועי הקמפיין שלה ומביע תמיכה בה.

מה מבשרת ההצלחה של ברני סנדרס?

ההצלחה של סנדרס היא לא פחות ממדהימה. לולא ההצלחה העוד-יותר-מפתיעה של טרמפ, הפרשנים היו מבלים את זמנם בלנסות להסביר איך זה שאף אחד לא לקח את סנדרס ברצינות את סוף 2015. בפרט, הרבה הופתעו לגלות שיש כמות גדולה של מצביעים שמוכנים להצביע בעד מועמד שהמצע שלו דומה יותר למצע של מפלגה אירופית סוציאל-דמוקרטית מאשר לזה של המפלגה הדמוקרטית.

כתוצאה מכך, יש דיון מעניין בקרב חוקרים ופרשנים שמציעים הסברים שונים לתופעה הנ"ל. הנה למשל שני פרופסורים למדעי המדינה, שטוענים שהמצביעים של סנדרס בממוצע פחות קרובים לעמדות שלו מאשר המצביעים של קלינטון. הם מסיקים שהמצביעים שלו תומכים בו (ומתנגדים לקלינטון) מסיבות שהן בעיקרן קשורות למידה שהוא מצטייר כאאוטסיידר (בזמן שהיא אינסיידרית). והנה מישהו אחר, שטוען שההסקה שלהם מבוססת על פילוח מסוים של המצביעים. מצד שלישי, יש גם את מי שחושב שתומכי סנדרס הם היפסטרים מפונקים שיכולים להרשות זאת לעצמם רק בגלל הרקע הפריווילגי שלהם.

אני חושב שבלי קשר לשאלה של מה הביא את המצביעים של סנדרס להצביע לו, המבחן האמתי יהיה לראות מה יקרה עם התנועה הזו בעתיד לבוא. האם כמו "מסיבת התה" הם יצליחו להריץ מועמדים משלהם שיאתגרו את הממסד הדמוקרטי וימשכו "שמאלה" את המנהיגות של המפלגה.

 

הוועידה הרפובליקנית

בסוף השבוע הקרוב בקליבלנד תיערך הוועידה הרפובליקנית. היא תהיה שונה ממה שהתרגלנו לראות בעשורים האחרונים, בעיקר בכך שיהיו פחות נאומים של פוליטיקאים ויותר נאומים של קרובי משפחה וסלבריטאים. טרמפ אומר שזה בגלל שהמבנה הישן משעמם. זה בהחלט נכון, אבל עוד סיבה היא שאין מספיק פוליטיקאים שמוכנים לשאת נאומים נרגשים בשביל טרמפ.

ביום שישי נגלה גם מי המועמד של טרמפ לסגן הנשיא. כשמועמד לנשיאות בוחר סגן, שלושת השיקולים שצריכים להנחות אותו בסדר החשיבות הם: (א) מי הייתי רוצה שיחליף אותי אם אמות. (ב) על מי אני יכול להטיל משימה חשובה שתהיה מזוהה איתו (ג) מי יכול להשלים חולשה שיש לי כדי לעזור לי אלקטורלית. לדאבון לב, הרבה פעמים המועמדים לנשיאות נותנים משקל נמוך מדי ל-(א) וגבוה מדי ל-(ג), ולפעמים בכלל נכנסים שיקולים אחרים.

ג'ו ביידן היה בחירה מצוינת מצדו של אובאמה, וניכר שאובאמה סומך עליו מאוד. הוא היה מיופה לנהל עבור אובאמה מספר עניינים חשובים ביניהם המדיניות בעיראק, ופרויקט ההשקעה בתשתיות ב-2009. בנוסף, מבחינה אלקטורלית, לאובאמה היה חשוב להראות שיש לצדו פוליטיקאי בכיר עם הרבה ניסיון בענייני חוץ וביטחון.

חזרה לטרמפ, חרושת השמועות מדברת על שלושה מועמדים: כריס כריסטי, ניוט גינגריץ', ומייק פנס.

כריסטי, מושל ניו ג'רזי, בהחלט רוצה את התפקיד, אבל לא ברור איזה ערך מוסף הוא מביא. הוא לא אהוד במיוחד, לא בקרב שמרנים ולא בקרב ליברלים, ומלבד היותו פוליטיקאי משופשף, לא ברור מה התחומים שבהם הוא משלים את טרמפ. מצד שני, הוא היה מהראשונים לתמוך בטרמפ ואולי הבטיחו לו משהו.

גינגריץ', לשעבר יו"ר בית הנבחרים, נחשב שמרן מבחינת העמדות שלו, וזה אולי יעזור לטרמפ בקרב הבסיס הרפובליקני שמפקפק בשמרנות שלו. מצד שני, בעוד שגינגריץ' יהיה בחירה טובה עבור הניאו-שמרנים, שמוטרדים בעיקר מענייני כלכלה ומשטר, יש לו רקורד קצת בעייתי מבחינת מה שמכונה "ערכי משפחה", מה שהופך אותו לפחות פופולרי בקרב מי שמוטרד מההתנהגות של טרמפ במישור הזה (שניהם, אגב, נשואים בפעם השלישית).

מייק פנס, מושל אינדיאנה, נראה מועמד אידאלי. הוא נתפס כשמרן עקבי, אהוד מאוד על ארגונים ימנים ובמדינה שלו (שבמקרה גובלת באוהיו, שחשובה מאוד לרפובליקנים השנה). החיסרון היחיד שלו זה שהוא לא מוכר. מעבר לזה, הוא גם עלול לא להיות מעוניין להתמודד בקמפיין שמתחיל מנקודת מוצא חלשה במיוחד.

בכל אופן, ביום שישי נדע.

פורסם בקטגוריה כללי | 9 תגובות